במובן התיאורטי, על ידי הדגשת האמן כפלנר, זהו אולי ניסיון להבין את הקשר בין ההשתקפות הביקורתית של המפלצת הלאומית-סוציאליסטית של מלחמת העולם השנייה לבין הפשיזם של משטרים אוטוריטריים בחברה הפילוסופית והספרותית מאז מלחמת העולם השניה. מלחמת העולם, הקשורה לתפקיד שמילאה אותה השתקפות ביקורתית עצמית ספרותית ופילוסופית בגיבוש האמנות העכשווית.

"למה לעבד מחדש קונספט של הארכיון היום? בתצורה אחת ויחידה, בו זמנית טכנית ופוליטית ומשפטית? (...) האסונות שמציינים את סוף המילניום הזה הם גם ארכיונים של רוע; מוסתר או הושמד, אסור, הוסט, "מודחק". הטיפול בו הוא מסיבי ומעודן במהלך מלחמות אזרחים או בינלאומיות, מניפולציות פרטיות או סודיות. אף פעם לא מוותרים, זה הלא מודע עצמו, לנכס כוח על המסמך, על החזקתו, שמירתו או פרשנותו. אבל למי יש בסופו של דבר הסמכות על מוסד הארכיון? כיצד להגיב ליחסים בין זיכרון הדברים, האינדיקציה, הראיות והעדות?

{~}

1. ז'אק דרידה: קדחת ארכיון: רושם פרוידיאני. (תרגום Paco Vidarte) עמוד 5. Trotta, מדריד, 1997.