הגיבו על הרעיונות שנושאים בהופעה זו.

 

אותיות בשפת המילים.

​

​

יש לומר ולהניח הרבה בהקשר זה. אבל בעצם מה שאני רוצה זה לתאר את ההופעה הזו שהתקיימה במוזיאון לה טרטוליה לאמנות מודרנית בקאלי, קולומביה. במסגרת פסטיבל מיצג מספר 3.

​

הסוגיות הפילוסופיות שיש להתייחס אליהן הן כמה, והן סוגיות עדכניות, שכן הידע שעליו מבוססת הציוויליזציה שלנו מבוסס על שפה, ראשית בכתב ובעל פה, לעומת זאת, של מילים. החקירה ה"מושגית" שלי (אני מדברת במובן אמנותי, פרפורמנס היא טכניקה אמנותית מוכרת, אבל כמו כל דבר אחר היא קשורה גם לפילוסופיה של האמנות), מטרתה לחקור את הקשרים בין שפת הגוף לשפה של מילים, כהלכה של האלפבית המערבי, ובמיוחד, האות ג'וטה, שהיא האות הראשונה בשמי שלי, שמציינת אותי כאדם אנושי. אז, אני מתחיל ואומר שניתוח השפה אופייני ללימודי הבלשנות והפילולוגיה. מה שמתייחס גם ל"פילוסופים של הלשון", לכן לפילוסופיה של הלשון. מחקרים על שפה הם רבים ומגוונים מאוד. לאנתרופולוגיה יש גם ענף בתוך הדיסציפלינה שלה החוקר שפה, בקבוצות אנושיות או בתרבות וכו'. בהרבה תחומים במדעי הרוח זה משהו שאין עליו קונצנזוס. מעט נלקח באמנויות היפות. עם התקדמות האיור, הנושא נדחק לעניין של "עיצוב", בין אם הוא גרפי או "ספרים", שכן "תורת הספר" זוכה לתפוצה רחבה וזוכה לקבלה רחבה בעולם של ימינו, גם עם ההתקדמות. של האינטרנט.

אז, כפי שאנו יכולים לראות, אנו נכנסים לתחומים של מה שאנו מכנים "מדעי הרוח", שם השפה מובאת ממקום אחד למשנהו כמו כדור פינג פונג ללהקות רבות, מבלי לדעת באופן סופי במה מדובר. נכון לעכשיו, "שפת המילים" מבקשת לתיק ולהתעלם ממנה כדי להציע את השפה האלגוריתמית כבסיס לכל טרנספוזיציה, העברה וקבלה של מידע, יהיו אלה רגשות אנושיים או קודים מתמטיים וכו'. זה המקרה של הקוד הבינארי שהומצא על ידי לייבניץ וכו'. עם זאת, מה שניסיתי להציע כאן, על ידי שילוב הגוף שלי, גוף של אמן שמקבל את גופו בשפה כתובה, באות האלף-בית מבלי להיות עדיין מילה, זה שיש גם שפה בגוף. של מילים. אותיות האלפבית, לאורך התפתחותן, רכשו צורות ציוריות ברורות, שהן ויזואליות. הגרפים הללו משחזרים את שפת המחוות שאמורה להיות השפה הפרימיטיבית. ידוע על ידי פליאונטולוגים ואנתרופולוגים שלפני שהתרחשה שפה רהוטית, הייתה שפת החיקוי של הגיסטיקולציה, היא השפה הראשונה לפני כל שפה אחרת. המילה לא באה מהשפה הכתובה, אבל היא, בכל מקרה, צורה מעולה של אבולוציה של השפה. גוסטבו בואנו מרטינס מעיר כי "רעיון המילה מוגדר בהקשרים אוניברסיטאיים ומדעיים כיחידה שניתנת לה שפע של פונקציות ב"תורת הקודים". הגדרה מבצעית של המילה יכולה להיות זו: המילה היא הכל מהו הערך במילון. מילון הוא ספר, לכן זו החלטה פיזיקליסטית ולכן, הערכים הם מילים. מכיוון שיש מעט מאוד מילונים המכילים מורפמות או גסויות, כמו "r", אבל הם בדרך כלל מילים. זה כאשר המילה מקבלת גבולות מדויקים כי היא או קלט או כי היא ציור שמופרד מהקווים האחרים על ידי רווחים ריקים. מיותר לציין שהאותיות הן עיצובים וזה היה קשור ל- תנועות גוף שונות שיכולות לסמל שפה.

איננו יכולים לומר שהשפה היא "אנושית", מכיוון שהרעיון של "אנושי" אף אחד לא אומר מה הבסיס שלה. "אנושות" אינה יחידה, אם מקרה חלוקתי. האנושות כולה לא יכולה לאסוף 6.5 מיליארד אנשים. למרות שהאינטרנט "מחבר" אנשים, אין אחדות. הקשרים התרבותיים מגוונים מאוד ורבים מהם אינם תואמים, שכן תמיד, מכיוון שהם היו שנוי במחלוקת מההתחלה, ההיסטוריה של האנושות היא ההיסטוריה של קונפליקטים ושליטה. גברים מעולם לא ניסו לאסוף הכל באופן טבעי, להיפך הם מבקשים לשלוט בקבוצות אחד נגד השני".

 

אז המילים מתייחסות לדברים, ובאופן ישיר, לא "דרך" כמו שהסוסוריזם היה אומר. הוסר אמר שהיחס בין המסמן למסומן הוא "הקשר בין הדימוי האקוסטי לדימוי החזותי של האובייקט", זה משאיר את המסמן והמסומן במעגל מנטליסטי, מנטליזם טהור. אבל במציאות המילים אומרות את האמת של הדברים, איכשהו זה קשור ל"מציאות הדברים" (תואר זאת ב-Cratilo). התנועה הפילוסופית של שנות ה-20 של ה-s. ל-XX שנקרא "מילים ודברים" הייתה מתודולוגיה לשונית שלימים תחולק לאחרת שנקראה לאחור "דברים ודברים", כי הדברים היו אמורים ללכת קודם. הדברים הם שעיצבו את המילים. אבל הרעיון לתת בולטות למילים כ"רוח העולם" בצורה אידיאליסטית, מדבר על חברות שיש להן מילים שמרכיבות את עולמן, שמה שצריך לנתח הן מילים. הומבולדט היה עוקב אחריו בכתביו המפורסמים בנושא ואשר כיום היא המסורת של קסירר, של "שפה כתקשורת" הקוראת לתקשורת תרבות אנושית. בתיאוריה זו, תרבות היא הדרך שבני אדם צריכים לתקשר ולהעביר הלאה "מידע", שזה רעיון שאינו משגשג במיוחד, במיוחד בזמנים אלו, בהם העניין גלש. אז זה ההילמורפיזם של החלוקה בין חומר לצורה, כאשר הצורה היא הרוח והיא מעצבת את החומר. שם אנו נכנסים לרעיון ה"הוויה" אצל אריסטו, המוגדר כ"האנלוגי הראשון", "ישות אוטוטית", כלומר חיה עבור עצמה, אוטיסטית שאינה זקוקה לאיש, שאינה מושחתת, נצחית. . מודל החומר העיקרי כאן הוא הכוכבים. כוכבי הלכת, השמש וכו'. הרעיון של החומר התת-ירחוני וכו'. בלשנים רבים לוקחים את הרעיון הזה, לדבר על החומר הוא שם העצם, גרעין המשפט וכו'. הרעיון של "דבר" הוא טרנסצנדנטלי ומאוחר יותר בסכולסטיקה, אסקוטו מתייחס אליו בצורה שונה מסוארז, אבל הרעיון של "דבר" הוא במובן של רזולוציה, זה לא רעיון פרה-מדעי כפילוסופי. אחד.

​

​